מאת הרה"ג רבי יצחק מאיר ליברמן שליט"א

רב קהילת בשבילי אורייתא – ווארקא, מו"צ בית הוראה הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א

ליל הסדר

עריכת השולחן * הסיבה * יין * ארבעה כוסות

עריכת השולחן

מקורות: שו"ע סימן תע"ב, ובספרי חג המצות פרק ט"ז

א. יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי שלא יצטרך להתעכב ויוכל להתחיל את הסדר מיד בערב.
ב. יסדר שולחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו, אפילו כלים יפים שאינו צריך להם לסעודתו יסדרם יפה לנוי על שולחנו.
ג. כתב מהרי"ל, שאפילו כלים הממושכנים בידו מגויים, מותר לשים אותם על שולחן לשמוח בראייתם.
ד. כל צרכי הסדר כגון יין, מצה ומה שצריך לקערה יכין מבעוד יום.

הסיבה

שו"ע סימן תע"ב, בספרי חג המצות פרק י"ז

הכנת מושב מבעוד יום
א. יכין מקום מושבו מבעוד יום בכדי שישב בסדר בהסיבה דרך חירות, ויציענו בבגדים נאים כפי יכולתו.

הסיבה בשמאל
ב. יסדר מושבו באופן שבישיבתו יטה לצד שמאל, וכרים תחת ראשו.
ג. נוהגים לשבת בכל משך הסדר כשגופו או ראשו נוטה לצד שמאל ורגליו על הארץ, ויש נוהגים להסב מלוא קומתם על המיטה.
ד. כשהוא מיסב, מיסב לצד שמאל, ולא יטה לא על גבו לא על פניו ולא על ימינו.
גם אם הוא איטר מטה על שמאלו.

אין יכול להסב לשמאל
ה. גידם ביד ימין או אם יש לו מכה ביד שמאל ואינו יכול להסב לצד שמאל נראה שאינו צריך להסב.

עני
ו. עני שאין לו כרים וכסתות להסב עליהן מכל מקום ישב על ספסל, ולא על הקרקע.

הסיבה על כתף
ז. אם אין לו אפשרות אחרת, יכול לסמוך על ירך חברו, או על כתפו, אבל לא על ירך שלו שנראה כדואג.

נשים
ח. אשה אינה צריכה הסיבה, ואין הבדל בין אשה נשואה או לבדה.

אשה חשובה
ט. אשה חשובה צריכה להסב. אבל לא נהגו כן, מפני שסומכים על יש אומרים, שבזמנינו אין צריך להסב כלל.

בן אצל אביו
י. בן אצל אביו צריך הסיבה ואפילו הוא רבו מובהק. הב"ח כתב שראוי להחמיר שלא יסב הבן אלא אם נתן לו אביו רשות.

תלמיד לפני רבו
יא. תלמיד לפני רבו לא יסב אפילו אם אינו רבו מובהק, אלא אם נתן לו רבו רשות להסב.

ת"ח מופלג בדורו
יב. בפני תלמיד חכם מופלג בדורו אף על פי שלא למד ממנו, חשוב כרבו ולא יסב.

בפני רבו ואוכל על שולחן אחר
יג. אם אוכל בנוכחות רבו אבל יושב על שולחן אחר, צריך להסב. וכתב הפמ"ג שבאופן שרבו רואהו, אפילו אם הוא בשולחן אחר טוב שיבקש ממנו רשות.

המלמדו אומנות
יד. תלמיד הלומד אומנות חייב להסב בפני מי שמלמדו, אפילו הוא מכבדו ומתיירא מלפניו.

שמש ועבד
טו. שמש בסעודה ועבדים עבריים, צריכים הסיבה.

קטן
טז. קטנים שהגיעו לחינוך יישבו בהסיבה.

אבל
יז. אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך שלושים לשאר קרובים, חייב בהסיבה. מכל מקום, נכון שישנה קצת מהרגלו ויסב במטה פחות כבודה וכר אחת.
יח. נקבר מתו בערב פסח, אם נהג אבלות אפילו שעה אחת קודם הלילה, חייב בהסיבה. אבל אם לא נהג אבלות כלל לפני יו"ט, נוהגין לא להסב.

מתי מסובין
יט. צריך להסב בשעת אכילת המצה – הכזית שמברך עליו, וכן באכילת הכריכה מצה ומרור ובעת אכילת אפיקומן, כמו כן בשעת שתיית הארבעה כוסות, צריכים להסב.
כ. המסב בכל הסעודה הרי זה משובח, אבל העולם לא נהגו כן.
כא. אין לומר ההגדה בהסיבה, רק באימה וביראה.

אכל / שתה בלא הסיבה
כב. כל מי שצריך להסב, ואכל או שתה בלא הסיבה צריך מעיקר הדין לחזור לאכול ולשתות בהסיבה. אבל לפי שיש אומרים שבזמן הזה אין צריך להסב כלל במדינות אלו, יש לסמוך על דבריהם לעניין שבדיעבד יצא בלא הסיבה.
כג. מכל מקום, לענין אכילת מצה, טוב להחמיר לחזור ולאכול בהסיבה.

כוס ראשון
כד. אם שתה כוס ראשון בלא הסבה, אין לו לחזור ולשתותו בהסיבה. אמנם, לדעת המחבר וכן מנהג ספרד שצריך לחזור ולשתות.

כוונה בכוס ראשון לשתות עוד
כה. נכון, שקודם שמברך על כוס ראשון יהיה בדעתו לחזור ולשתות בין הכוסות הראשונות ואז אפילו יטעה וישתה כוס ראשון בלי הסיבה, יוכל לשתות כוס אחר בהסיבה ובלי ברכה.

כוס שני
כו. שתה כוס השני בלי הסיבה, יחזור וישתה בהסיבה בלי ברכה.

כוס שלישי ורביעי
כז. שכח להסב בכוס שלישי או בכוס רביעי, אין לחזור ולשתות בהסיבה דמיחזי כמוסיף על הכוסות.

כוס ברכת המזון
כח. היה לו כוס גדול לברכהמ"ז ונשאר בו יין כשיעור ונזכר ששתה בלי הסיבה, אם לא התחיל בקריאת ההלל יכול לשתות השאר הנשאר בכוס בהסיבה ובלא ברכה.

יין * ארבעה כוסות

שו"ע סימן תע"ב, ובספרי חג המצות פרק י"ח

החייבים
א. הכל חייבים לשתות ארבעה כוסות יין בליל פסח, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה.
ב. נשים חייבות בד' כוסות ובכל מצות הנוהגות באותו לילה, מפני שגם הן היו באותו הנס.
ג. קטנים שהגיעו לחינוך, מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו. יש נוהגים לתת כוס אפילו לפני הקטנים ביותר שעדיין לא הגיעו לחנוך.

יין
ד. סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום, מכל מקום, מצוה לברור יין טוב וישן לארבעה כוסות.

מבושל / קונדיטון
ה. יינות הכשרים לקידוש בשאר שבתות ויו"ט, כשרים גם לארבעה כוסות, כגון יין מבושל וקונדיטון, היינו יין שמערבין בו דבש ופלפלין, ואפילו לכתחילה יוצא בהם אם אין לו יין אחר משובח כמותו.

מי צימוקים. חמר מדינה.
ו. אם אין לו יין, יכול לקחת מי צימוקים, או חמר מדינה.

מיץ ענבים
ז. מעיקר הדין, יוצאים ידי חובה במיץ ענבים, אבל נכון להוסיף עליו יין.

חשיבות יין אדום
ח. מצוה לחזר אחר יין אדום מפני שחשיבות היין כשהוא אדום, ועוד, מפני שיש בו זכר לדם.
אם יש לו יין לבן משובח מהאדום הוא קודם. במקומות שהיו מעלילים עלילות, נמנעו מלקחת יין אדום.

עירוב יין לבן באדום
ט. אם יש לו יין לבן יכול לערבו ביין אדום ביו"ט. ויש מחמירין (מחשש צובע) ליתן היין הלבן לתוך האדום.

יין שביעית
י. יין שיש עליו קדושת שביעית יכול להשתמש בו לד' כוסות. ויזהר שלא ישפוך מהיין, ולכן לכוס שני (ששופכים מהיין בהזכרת י' המכות) לא ישתמש בו.

מצטער מיין
יא. מי שאינו שותה יין בדרך כלל מפני שמזיקו ומצטער בשתייתו, או מפני ששונאו, צריך לדחוק עצמו ולשתות בליל פסח, לקיים מצות ארבעה כוסות. ורשאי למוזגו היטב כל זמן שעוד ראוי לקידוש.

סכנת חולי
יב. אם חושש שיחלה וייפול למשכב על ידי שתיית יין, אינו חייב לשתות.

שיעור הכוס
יג. שיעור הכוס, צריך שיחזיק לפחות רביעית הלוג יין לאחר שימזגנו, והוא כביצה ומחצה בקליפתה. במדת הרביעית נחלקו גדולי האחרונים, יש אומרים שהרביעית מכילה 86 סמ"ק, (וסימנך, גימטריא כו"ס). ויש אומרים שהרביעית מכילה 150 סמ"ק (וסימנך כו"ס הגו"ן בגימטריא). וישנו עוד שיעור של 137 סמ"ק.

שתיית הכוס
יד. לכתחילה ישתה את כל הכוס אפילו אם היא גדולה ובדיעבד סגי ברובו.
או אם היין ביוקר, אפילו לכתחילה סגי ברוב.

רוב כוס
טו. אפילו אם הכוס מחזיק כמה רביעיות, יש אומרים שצריך לשתות רוב הכוס. ולכן, אם אין בדעתו לשתות הרבה, לא יקח כוס גדול רק כוס המחזיק רביעית.

שתיה בבת אחת
טז. לכתחילה ישתה שיעור רוב הכוס בבת אחת, או לפחות יזהר שלא לשהות בשתיית רוב הכוס יותר מכדי שתיית רביעית.
ואם אינו יכול, יזהר שלא לשהות מתחילת שתיה עד סופו, יותר מכדי אכילת פרס, שהוא כשתי דקות או ארבע דקות.

שהה יותר מכדי אכילת פרס
יז. שהה יותר משיעור אכילת פרס, לא יצא וצריך לחזור ולשתות, בברכה.

שהה יותר מכדי רביעית
יח. שהה יותר מכדי שתיית רביעית: בכוס שני, יחזור וישתה בלא ברכה, אבל בכוסות האחרים לא יחזור וישתה מפני שנראה כמוסיף על הכוסות.

ד' כוסות על הסדר
יט. צריך לשתות ארבע כוסות על הסדר, היינו בין כוס ראשון לשני ובין כוס שלישי לרביעי יאמר הגדה והלל. ובין שני ושלישי יאכל מצה וברכת המזון, ואם שתאן זה אחר זה לא יצא ידי חובתו וחייב לשתות עוד ג' כוסות על הסדר. וצריך לחזור ולברך על כל כוס וכוס.
כ. וכן אם רק בשתי כוסות האחרונים שתה כוס רביעי תיכף אחרי כוס שלישי, ג"כ לא יצא.

הפסיק בין הכוסות
כא. אם הפסיק בין הכוסות בשהייה ולא אמר ההגדה, נחלקו הפוסקים אם יצא בדיעבד.

שפך ד' כוסות לכוס אחד
כב. אם שפך כל הד' כוסות לכוס אחד ושתאן, בוודאי לא יצא. ובפמ"ג מצדד דאפילו אם הפסיק ואמר הגדה נמי לא יצא דארבע כוסות בעינן. אבל בביאור הלכה מפקפק בזה.

ד' כוסות לשני הלילות
כג. מי שאין לו אלא ד' כוסות לשני לילות של פסח בחו"ל, יקח את כולם ללילה ראשון.

נר ביתו וד' כוסות
כד. אם אין לו די כסף לנר ביתו ולד' כוסות, נר ביתו עדיף.

כוס נאה ומהודר
כה. יקח כוס נאה ומהודר כפי כוחו, ואם יכול יקח משל כסף. ויש שלקחו משל זהב, או משל זכוכית נאה.

כוס שפיו צר
כו. אין ליקח כוס שפיו צר, מפני שלא יוכל לשתות רביעית כאחת.

שטיפה והדחה
כז. הכוסות צריכים שטיפה והדחה לפני שמקדש, וי"א שצריך לשוטפם כשעורכם על השולחן לפני החג.